• יואב לייבוביץ

🍂 שיפוטיות, חרטות והתפתחות עצמית 🌼

לחלקנו שיפוטיות עצמית עולה בבית בימי הבידוד - "למה אני כזה עצלן?" "חבל שביזבזתי את הזמן ולא עשיתי ככה וככה..", "יכולתי להספיק יותר."

ולחלקנו ביקורת עצמית מופיעה בקשר למאורעות העבר: "הייתי צריך לעשות דברים אחרת."- בכל תחום - יחסים אישיים, קריירה וכו'

מתי חרטה מופיע?

מתי שהפעולות שלי הניבו תוצאות אחרות ממה שהייתי רוצה בחיי. או כשלא פעלתי ואני מחזיק מחשבה של ''מה היה אילו הייתי כן פועל כך וכך.. ''

ביקורת ושיפוטיות עצמית עולות כתוצר לוואי של חרטה.

כלומר, קודם אנחנו מתחרטים על דברים שקרו או שלא עשינו כמו שצריך ואז כשהקול הדומיננטי בהכרה הוא קול ביקורתי - השיפוטיות וההלקאה עצמית מופיעים באופן רפיטטיבי ואוכלים אותנו מבפנים.

בכל מקרה, נראה שחרטה היא בלתי נמנעת! כי בחירת כל נתיב יוצר וויתור על אחד אחר.

חרטה עולה במצבים בהם קיים ריבוי אופציות ותמיד באחת נבחר ועל השאר נוותר.

תמיד תהיי אלטרנטיבה שלא התממשה. אז אם חרטה תופיע במשך כל חיי, על שלל גווניה, הדרך לנתב אותה ככלי עבורי תהיה ללמוד את ההחלטות והטעויות שכבר עשיתי.

ניטשה מסביר שאם הדברים כבר קרו, הרי שהם הכרחיים. כלומר ללמוד לאהוב ולראות את החן שבדטרמיניזם הפרטי שלנו. אם היבט מסוים של החיים באמת 'הכרחי', סירוב לקבל אותו משמעו דחיית המציאות. במילים אחרות, אהבה חסרת פניות לגורלנו. כשם שאנו אוהבים את ילדינו עם כל המגרעות שלהם, כך עלינו לאהוב את מסלול חיינו, על כל המהמורות שחלו בו.

אבל איך עושים את זה?

הפילוסופיה של היוגה מלמדת אותנו שכל ההחלטות שעשינו היו בלתי נמנעות כי הן מבוססות על הידע המוגבל שהחזקנו בהכרה באותה סיטואציה ושבעצם לא ידעתי אחרת, אז איך אפעל אחרת? אנו מבינים שאנחנו תמיד עושים הכי טוב שאנחנו יכולים אבל במסגרת הידע שלנו - לא פחות ולא יותר. גם אם היום זה נראה 50% או 70% מהיכולות שלנו - זה מה שהיינו מסוגלים אז.

ובדיוק בהבנה הזו הלקאה עצמית פוחתת והביקורתיות קטנה. כשאני מבין את ההנחה הפשוטה הזו אני מסוגל להתמסר לטעות. ופה בדיוק מתפתח האמון בעצמי ובמה שהחיים מזמנים לי. אני מקבל בהכנעה והתמסרות את העובדה שלא משנה אילו החלטות אקח, אני תמיד מנסה לעשות כמיטב יכולתי במסגרת הידע שלי. לכן עלינו לראות את כל ההחלטות שלנו כהזדמנות ללמידה והתעוררות. במקום להילחם בהן אני פנוי ללמוד את השיעור שלי ומאפשר לעצמי תהליך של חקירה והבנת הקשר בין הפעולה לתוצאה. כך גם להתפתח להיות גרסה יותר טובה של עצמי- עם חמלה עצמית ואהבה.

נקודה חשובה נוספת היא שחרטה, ביקורת ושיפוטיות הן רק ביטוי של הצורך שלנו להיות בטוב. הן משמשות כפוינטר לאהבה והטוב שבתוכנו ביקורת מראה שדברים חשובים לי, ואם לא היה לי איכפת גם ביקורת בכלל לא הייתה עולה. הלקאה עצמית מעידה שאני מנסה להשתפר ושיש בי רצון לתקן דברים וללמוד.

וכשזה קורה בכל הספקט של החיים שלי - אלו חיי עוררות ולמידה עצמית.

אילולא הייתי טועה לא הייתי מתפתח וגדל למי שאני היום (:

תודה לטעויות, לחרטה שמעוררת את מודעותי ולאהבה שבי 💞 יואב.

כל הזכויות שמורות © פראניה

  • Facebook - Black Circle