• יואב לייבוביץ

על ענווה

ענווה בעיני, היא היכולת לראות שאינני נעלה או נחות מאף יצור חי אחר. איכות הלב הזו מתפתחת מתוך הבנה בסיסית שכולנו זהים. בעצם, כולנו אחד.

זה עלול להישמע כעוד משפט רוחני ומנותק אבל למעשה, יש לכולם, בלי יוצא מהכלל, משהו אחד משותף: את אותו רצון/צורך תמידי לשאוף להיות בטוב ובאיזון. שם כולנו זהים. גם בני אדם כפופים לשאיפה הזו וגם בעלי החיים. ואפילו הצמחים - ששולחים שורשים אל המים באדמה, ועלי כותרת אל השמש כדי להשיג הזנה וע''י כך איזון מערכתי.

ברגע שמבחינים שכולנו עבדים לאותו מנגנון אוט' שהכמיהה שלו היא איזון פנימי, שם בדיוק נוצר חיבור, ונוצרת סובלנות לאחר, גם אם הוא נראה ומתנהג שונה מאוד ממני. אני לא חייב להילחם במישהו הזה או לנסות לחנך אותו אלא דווקא לשפוע חמלה והבנה. כי גם אני פועל לפעמים בבורות על טייס אוטומטי.

מה שמבדיל ביננו הוא רק הידע המנטלי שיש ברשותינו. אחד יודע לעבוד עם עץ והשני שוטר. אבל למעשה המערכות שלנו עובדות באותה צורה ומונעות מאותו דרייב.

הצורות שלנו אומנם נראות שונות (גבר/אישה, שחור/לבן) אבל אלו רק הקליפות הפיזיות שמשתנות בין אדם לאדם. גרעין המודעות והכמיהה שלו לאיזון תמיד שם. כולנו אחד. ♥

ועוד תוספת נפלאה של Revital Shnader

"אנשים יוצרים חוסר איזון בתוך עצמם כשהם שמים את אלוהים -גבוה גבוה צדיק ורם ונישא ויודע הכל וטוב וכו.... ואז את עצמם - שמים למטה למטה כחוטאים שפלים ועוד ועוד- זה יוצר הפרדה (לכאורה) בינך לבין האלוקות שאתה. ככל שתראה את העולם דרך העיניים של האלוקות שהינך תבין שלכל אחד יש חיבור והכוונה מדוייקת בעולם עבורו.'' תודה שקראת :-

)